עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' לבנט

החלטה

1.עיון בתיק מעלה כי מאז החלטתו של כבוד השופט מ' נדל ביום 10.2.2014, בה עיכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת וקבע את הבקשה לעיכוב ביצוע לדיון בפני, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין מושא הבקשה (ע"א 21138-02-14 לבנט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, אשר הוגש ביום 11.2.2014, להלן: הערעור).

2.עקב הגשת הערעור, בית משפט זה איבד את סמכותו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שתוקנה בשנת התשע"ג, קובעת:

עיכוב ביצוע וסעד זמני

467. (א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

כפי שקבע לאחרונה כבוד השופט ח' מלצר בבית המשפט העליון,

"מהוראות תקנה 467 הנ"ל עולה באופן מובהק כי סמכותה של הערכאה הדיונית להוראות על עיכוב ביצוע החלטה שניתנה, מסורה בידה אך ורק עד להגשת ערעור על ההחלטה שעיכוב ביצועה מתבקש – ואילו מעת שהוגש ערעור (או בקשת רשות ערעור), מסורה הסמכות הבלעדית להורות כן, בידי ערכאת הערעור, והערכאה הדיונית שוב איננה מוסמכת להכריע בבקשה המונחת בפניה" (ע"א 8486/13 מצרי נ' יוסי פאר פנורמה פרויקטים (1987) בע"מ (16.1.2014); ראו גם החלטת השופט מלצר ב-ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אייל ארנברג הנאמן על נכסי החייב אברהם וייס (17.4.2013) וכן החלטת כבוד השופטת א' חיות ב-ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל (4.6.2013)).

3.הבקשה – נמחקת. הדיון הקבוע בפני בבקשה מחר – מבוטל.

4.המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ללא דיחוי.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: